תקנה 168א שעות נהיגה ומנוחה:

תקנה הקובעת ומסדירה את נושאי שעות הנהיגה המותרות על פי החוק בכלי רכב מהסוגים.
מי חייב בתקנת שעות נהיגה ומנוחה על פי החוק?

168. (א) הנוהג רכב ציבורי, אוטובוס פרטי או רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 6000 ק"ג, והנוהג רכב מנועי מסוג אחר המסיע או המורשה על פי רשיון או היתר להסיע אחד עשר אנשים או יותר בנוסף על הנהג
(1) לא יתחיל את יום עבודתו בנהיגה אלא אחרי מנוחה שמחוץ לעבודה במשך 7 שעות רצופות לפחות;
(2) לא ינהג בו יותר מ-12 שעות בכל תקופה של 24 שעות ולא יותר מ-68 שעות בכל תקופה של 7 ימים;

(3) יפסיק נהיגתו לחצי שעה לפחות במשך כל תקופת נהיגה של 4 שעות רצופות כאמור בתקנת משנה (ג), למעט ההפסקות לפי תקנת משנה זו;
(4) לא ינהג יותר מ-9 שעות אלא אם הפסיק את נהיגתו לשעה לפחות אחרי נהיגה במשך 6 שעות רצופות אך לא יאוחר מאשר אחרי נהיגה במשך 8 שעות ו-30 דקות רצופות;
(5) יימצא במנוחה שמחוץ לעבודה לפחות במשך 25 שעות רצופות (להלן בתקנה זו – יום מנוחה), בכל תקופה של 8 ימים, ובלבד שמספר ימי המנוחה כאמור בשנה לא יפחת מ-52; הוראות פסקה זו לא יחולו על נוהג רכב מנועי שאיננו רכב ציבורי, אוטובוס פרטי או רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 6000 ק"ג, המסיע שמונה אנשים או יותר בנוסף על הנהג שלא בדרך עיסוקו הרגיל.
(ב) מי שבידו השליטה על רכב מנועי מהסוגים המפורטים בתקנת משנה (א) או על הנוהג רכב מנועי כאמור, לא יניח לנוהג לנהוג אלא בהתאם להוראות תקנה זו.
(ג) בתקנה זו, "נהיגה" – נהיגה בפועל, עבודה אחרת הקשורה ברכב מנועי או בטיפול במטען המובל עליו ובטעינתו, סידורו או פריקתו של מטען כאמור או טיפול בנוסעים המוסעים ברכב, לרבות ההפסקות לפי פסקאות (3) ו-(4) לתקנת משנה (א), והמתנה או הפסקה הכרוכה בפעולות האמורות במישרין או בעקיפין.
(ד) הוראות תקנה זו לא יחולו על הנוהג רכב של צה"ל שלגביו חלות הגבלות של שעות נהיגה כפי שנקבעו בפקודות הצבא.

מי חייב בטכוגרף מותקן ברכב?

364ד. (א) לא יירשם רכב ולא יחודש רשיון לרכב מסוג האמור להלן אלא אם כן הותקן בו טכוגרף מסוג כאמור בחלק ג' בתוספת השניה:

(1) אוטובוס –
(א) אוטובוס ציבורי הפועל בקו שירות המפורט בתוספת השמינית;

(ב) אחר – שמשקלו הכולל המותר עולה על 8,000 ק"ג וטיולית, ששנת ייצורם 1990 או לאחריה;
(2) רכב מסחרי –

(א) רכב מסחרי ורכב עבודה שמשקלם הכולל המותר 16,000 ק"ג או יותר ששנת ייצורם 1989 או אחריה;

(ב) רכב מסחרי המיועד להובלת חומר מסוכן שמשקלו הכולל המותר עולה על 8,000 ק"ג וששנת ייצורו עד 1990;
(ג) אחר – שמשקלו הכולל המותר מ-8000 ק"ג עד 15,999 ק"ג, ששנת ייצורו 1990 או אחריה;

(3) אוטובוס ורכב מסחרי כאמור בפסקאות (1) ו-(2) המשמשים ללימוד נהיגה.

(ב) לא ינהג אדם ברכב כאמור בתקנת משנה (א) אלא אם כן –

(1) מותקן ברכב טכוגרף תקין הפועל כהלכה והמסמן, בכל עת, על גבי הדיסקה את היות הרכב בנסיעה או בעמידה, את מהירות נסיעתו, מרחק הנסיעה ואת זמן הנהיגה כמשמעותו בתקנה 168(ג) של הנוהג ברכב; לא יפתח נוהג הרכב את הטכוגרף אלא  להחלפת הדיסקה בו;

(2) בטכוגרף מצויים דיסקה או אגד דיסקות המתאימים לסוג המכשיר המותקן ברכב, ועליהן מצוינים שמות הנהגים ומועדי תחילת עבודתם, מספר הרכב, קריאת מד המרחק בתחילת הנביעה ובסיומה וקריאת מונה הקילומטרים של הרכב בתחילת עבודתו של כל נהג; טכוגרף, שבו לפי תכנונו, לא ניתן לרשום נהגים נוספים על גבי הדיסקה, יופעל על פי הוראות של מנהל אגף הרכב;
(3) בידו דיסקה או אגד דיסקות נוסף אחד לפחות מן הסוג המתאים לטכוגרף המותקן ברכב;
(4) בידו תעודת מכייל מוסמך תקפה המתייחסת לטכוגרף המותקן ברכב;
(5) כל המגופות שבטכוגרף תקינות, שלמות ומקוריות והן מותקנות במקומן;
(6) הדיסקות המותקנות במכשיר הטכוגרף נקיות ותקינות; דיסקה שנפגמה, יחליפה הנהג בדיסקה תקינה ויצמיד את הדיסקה הפגומה לדיסקה שבה היא הוחלפה;
(7) יחזיק ברכב, בעת שהרכב בחזקתו, את המפתח למכשיר הטכוגרף.

חובת העסקת קצין בטיחות